פלגי מים בע"מ נ' טאוואר סמיקונדקטור בע"מ

פסק דין

המחלוקת בתמצית

1.לנתבעת מפעל במגדל העמק, המייצר, בין היתר, שבבים, מוצרי תקשורת ומעגלים משולבים. בתחילת המילניום הנוכחי היא ביקשה להקים מתקן נוסף על זה שהרכיב עד אז את מפעלה, מתקן שעתיד היה להוליד שפכים, שאת פינוייָם היה עליה להסדיר כדין. פועל יוצא מכך יצאה החלטה מלפני נציבות המים, לפיה הפינוי ייעשה על ידי טיהורם של השפכים והפיכתם למי קולחין, והפניית מי הקולחין לחקלאות באמצעות התובעת, שעיסוקה בהקמה והפעלה של מפעלי מים וקולחין.

2.על רקע זה נכרת בין בעלות הדין חוזה, לפיו הקימה התובעת עבור הנתבעת (על חשבונה של האחרונה) צנרת להולכת מי הקולחין ממפעלה של הנתבעת לעבר מאגר "נחל צבי – כפר החורש" (להלן – "המאגר" או "מאגר כפר החורש"), שיקמה עבורה את המאגר על מנת שיוכשר לקליטת מי הקולחין, והקימה מתקנים נוספים שיאפשרו הולכת מי הקולחין מן המאגר ועד לחיבורו ל"מפעל ערי העמק", שהוא מפעל השקיה, באמצעותו מספקת התובעת מי השקיה לחקלאי עמק יזרעאל.

כל המרכיבים הללו כונו יחדיו (בפי הצדדים) "מפעל ההשבה" (בשל כך שמדובר במפעל, שייעודו השבת המים לחקלאות), וכך אכנה אותם אף אני.

3.ברבות הימים נתגלעו חילוקי דעות בין בעלות החוזה, ובעקבותיהם נתקיים משא ומתן, שנסתיים בחתימתו של חוזה נוסף, שהסדיר את היחסים ביניהן.

4.אלא שלאחר שנכרת החוזה, והושלמה הקמת מפעל ההשבה, לא הזרימה הנתבעת את מי הקולחין מהמפעל שלה למפעל ההשבה, כי אם העבירתם למערכת הביוב של עיריית מגדל העמק. ראתה כך התובעת, ופנתה בתביעתה שלפנינו (שהוגשה כהמרצת פתיחה, ועברה אחר כך ל"פסים רגילים"), כשהיא טוענת להפרת החוזה בידי הנתבעת, וביקשה לכפותו עליה, משמע לכפותה להזרים את מי הקולחין שמייצר המפעל – למפעל ההשבה שבנתה התובעת (כמו גם להקים מתקן קדם טיהור לשפכיה בחצר המפעל, ומימון סלילתן של דרכים סמוך למאגר כפר החורש).

הנתבעת התגוננה בטענה, כי החוזה איננו מחייב אותה להעביר את מי הקולחין היוצאים מן המפעל, למפעל ההשבה.

מחלוקת זו שבין הצדדים צריכה מתן פירוש מתאים להוראות החוזה.

לחילופין טוענת הנתבעת, כי הצדדים זנחו את החוזה ולכן אין לו עוד תוקף, ולחילופי חילופין היא טוענת, כי אכיפת החוזה אינה צודקת או אפשרית בנסיבות העניין.

5.חלקה האחר של תביעת התובעת עניינו חשבונית מס, שלשיטתה חייבת הנתבעת להנפיק לה, בקשר עם הקמתו של מפעל ההשבה, ומשאין היא עושה כן – יש לכפותה בהנפקת החשבונית. על כך משיבה הנתבעת, כי אין היא חייבת בהנפקת חשבונית מס.

העובדות

6.זוהי, בתמצית רבה, המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים. עתה ארחיב קמעא בתיאור העובדות, ואפרטן ככל שהן צריכות לשם הכרעה בסכסוך, עובדות אותן גזרתי מתוך מסכת הראיה שהונחה לפניי. בטרם אעשה כן אבהיר מונחים אחדים, שיוזכרו תדיר בפסק הדין:

מים שַפִּירִים – מים, שבאופן טבעי איכותם טובה (לשתיה וכד').

מי שפכים – מים שפירים, שעברו שימוש כלשהו, ויש לטהרם בטרם ייעשה בהם שימוש.

מי קולחין – מי שפכים, שעברו תהליך טיהור.

7.מכאן לעובדות. אם כן, כאמור, לנתבעת מפעל לייצור שבבים, מעגלים משולבים וכיו"ב. לקראת תחילת המילניום הנוכחי היא ביקשה להקים מתקן ייצור נוסף למפעלה. המתקן הקודם כונה "Fab1" (ותחילת פעילותו בשנת 1984 או סמוך לכך). כינויו של המתקן הנוסף אותו ביקשה הנתבעת להקים – "Fab2". מתקן זה עתיד היה לייצר שפכים, ועל הנתבעת היה לדאוג לפינוייָם, כתנאי מן התנאים שהתנו רשויות התכנון.

8.בשנת 2000, וכחלק מהליכי התכנון של Fab2, קיימו נציגי הנתבעת מגעים עם נציבות המים בקשר עם הקצאת מים למפעל (שהרי הייצור צפוי היה לצרוך כמויות גדולות של מים שפירים), ופינוי השפכים ממנו. בחודש מאי 2000 אישרה הנציבות הקצאה עקרונית של מים לנתבעת. ואשר לשפכים, ביום 3.4.2001 נתקיים דיון אצל הנציבות, ובסופו הוחלט לנצל את מי השפכים שתייצר הנתבעת, על ידי הפיכתם למי קולחין, שיעברו לשימושם של חקלאי עמק יזרעאל, באמצעות התובעת (נספח ג' לתצהיר יהודה זך מטעם הנתבעת).

9.ביום 3.9.2002 נתקיימה ישיבת ועדת המשנה של הועדה המחוזית לתכנון ולבניה צפון, ובה נדון ואושר שלב א' של תכנית שהגישה לה הנתבעת לסילוק שפכי המפעל (נספח י' לתצהיר זך).

10.בעקבות הדברים הללו נכרת, ביום 8.12.2002, הסכם בין בעלות הדין (נספח א' לתצהיר צפריר סופר מטעם התובעת, ונספחים ב'-ד' לאותו תצהיר, הנוגעים לאותה התקשרות), ולפיו התחייבה התובעת להקים את מפעל ההשבה עבור הנתבעת לפי שאישרה ועדת המשנה של הועדה המחוזית, משמע הנחת צנרת מגבול מפעלה של הנתבעת ועד למאגר כפר החורש, התאמת המאגר לקליטת הקולחין, והקמת בריכת איגום לפני המאגר.